חוזים עתידיים לעומת אופציות: הבדלים מרכזיים

ההבחנה הקריטית ביותר בין חוזים עתידיים לאופציות טמונה בטבע ההתחייבות. חוזה עתידי מחייב את הקונה והמוכר לבצע עסקה במחיר המוסכם בתאריך הפקיעה. אף אחד מהצדדים לא יכול להימנע מהעסקה מבלי לסגור או לגלגל את הפוזיציה. התחייבות זו משמעותה שיש סיכון בלתי מוגבל משני הצדדים: הקונה יכול להפסיד אם המחירים יפלו לאפס, והמוכר יכול להפסיד אם המחירים יעלו ללא גבול.

חוזה אופציה מעניק לקונה את הזכות, אך לא את ההתחייבות, לקנות (אופציית רכש) או למכור (אופציית מכירה) במחיר מסוים (מחיר מימוש) לפני או בתאריך הפקיעה. הקונה משלם פרמיה עבור זכות זו ולא יכול להפסיד יותר מהפרמיה ששולמה. המוכר (כותב) של האופציה מקבל את הפרמיה אך לוקח על עצמו את ההתחייבות למלא את החוזה אם הקונה מממש, מה שמ exposes את המוכר להפסדים פוטנציאליים בלתי מוגבלים על פוזיציות חשופות.

האסימטריה של הסיכון בין הקונה למוכר היא המאפיין המגדיר של אופציות ויוצרת פרופיל סיכון שונה באופן יסודי בהשוואה לסיכון הסימטרי של חוזים עתידיים.

בחוזים עתידיים, הרווח וההפסד הפוטנציאליים שלך הם סימטריים ותיאורטית בלתי מוגבלים בשני הכיוונים. אם אתה קונה חוזה E-mini S&P 500 אחד במחיר 5,200 והוא עולה ל-5,300, אתה מרוויח 5,000 דולר. אם הוא יורד ל-5,100, אתה מפסיד 5,000 דולר. אין גבול בשום כיוון, וההפסד שלך יכול לעלות על הפיקדון שלך. עם פוזיציית אופציות ארוכה (קניית אופציית רכש או מכירה), ההפסד המקסימלי שלך הוא הפרמיה ששולמה.

אם אתה קונה אופציית רכש ב-500 דולר והשוק זז נגדך, אתה מפסיד בדיוק 500 דולר, לא יותר. אבל אם השוק זז חזק לטובתך, פוטנציאל הרווח הוא בלתי מוגבל (לרכישות) או משמעותי (למכירות, מוגבל על ידי המניה שנופלת לאפס). תשלום אסימטרי זה, סיכון מוגבל עם תגמול בלתי מוגבל, הוא המשיכה העיקרית של קניית אופציות. עם זאת, אופציות הן נכס מתכלה; הן מאבדות ערך עם הזמן דרך דעיכת זמן (תטא).

כ-70 עד 80 אחוז מהאופציות פוקעות חסרות ערך, מה שאומר שרוב קוני האופציות מפסידים כסף למרות הסיכון המוגבל. חוזים עתידיים אינם סובלים מדעיכת זמן, אם כי יש להם עלויות גלגול כאשר עוברים בין חודשים של חוזים.

שני המכשירים מספקים מינוף, אך המכניקה שונה באופן משמעותי. המינוף של חוזים עתידיים מגיע ממערכת הפיקדון: אתה מפקיד אחוז קטן מערך החוזה ומבקר את הסכום הנומינלי המלא. המינוף הזה קבוע ומזיז את הרווח וההפסד שלך דולר לדולר עם הנכס הבסיסי. המינוף של אופציות מגיע מהפרמיה שהיא חלק מהערך הבסיסי, אך היא דינמית ואינה ליניארית.

הרגישות של אופציה למחיר הבסיסי (דלתא) משתנה ככל שהמחיר זז, האופציה מתקרבת לפקיעה, והוולאטיליות משתנה. אופציה עמוקה בכסף מתנהגת כמעט כמו חוזה עתידי, בעוד שאופציה רחוקה מכסף כמעט ולא זזה עם שינויים קטנים במחיר הבסיסי. אופציות גם מציגות מינוף דרך וולאטיליות מרומזת: כאשר הוולאטיליות עולה, הפרמיות של האופציות מתרחבות, מה שעשוי לייצר רווחים גם אם המחיר הבסיסי לא זז.

"מינוף על וולאטיליות" זה ייחודי לאופציות ויוצר אסטרטגיות מסחר שאין להן מקבילה בחוזים עתידיים, כמו סטרדלס וסטרנגלס שמרוויחים מהזזות גדולות בכל כיוון.

חוזים עתידיים פשוטים יותר להבנה וזולים יותר למסחר. העלויות ברורות: עמלה לכל חוזה (בדרך כלל 1 עד 5 דולר לכל כיוון) והפרש בין הצעת המחיר למחיר הביקוש, שלעיתים קרובות הוא רק טיק אחד על חוזים נזילים. אין פרמיות, אין גריקים לעקוב אחריהם, ואין החלטות על תזמון פקיעה מעבר לגלגול החוזה. אופציות מורכבות יותר מטבען.

הפרמיה שאתה משלם מושפעת מחמישה משתנים: מחיר בסיסי, מחיר מימוש, זמן לפקיעה, וולאטיליות מרומזת, ושיעור הריבית חסרת הסיכון. אלה ממוספרים דרך הגריקים: דלתא (רגישות כיוונית), גמא (קצב השינוי בדלתא), תטא (דעיכת זמן ליום), ווגה (רגישות לשינויים בוולאטיליות), ורו (רגישות לשיעורי ריבית). ניהול משתנים אינטראקטיביים אלה דורש הבנה עמוקה יותר מאשר מסחר בחוזים עתידיים.

פיזור אופציות, שמשלב מספר אופציות כדי ליצור פרופילי סיכון-תגמול ספציפיים, מוסיף שכבת מורכבות נוספת. עמלות לכל רגל אופציה והפרשי הצעת מחיר רחבים על מחירים פחות נזילים יכולים לשחוק רווחים. עבור מתחילים, הפשטות והשקיפות של חוזים עתידיים לעיתים קרובות הופכים אותם לנקודת התחלה טובה יותר.

חוזים עתידיים מצטיינים במסחר כיווני והגנה כאשר אתה רוצה חשיפה דולר לדולר לנכס בסיסי. הם המכשיר המועדף למסחר יומי במדדי מניות, ספקולציה על כיוון מחירי סחורות, והגנה על חשיפה פיזית לסחורות. חוזים עתידיים מועדפים כאשר יש לך אמונה גבוהה בכיוון ובזמן. אופציות מצטיינות במצבים שבהם אתה רוצה סיכון מוגדר, צריך לבטא דעות לא כיווניות (כמו ציפייה לוולאטיליות גבוהה מבלי לדעת את הכיוון), או רוצה לייצר הכנסה דרך אסטרטגיות מכירת פרמיה.

אופציות רכש מכוסות מייצרות הכנסה על פוזיציות מניות. אופציות מכירה מגנות על תיק השקעות בשווקים לא ודאיים. איירון קונדורס מרוויחים כאשר הנכס הבסיסי נשאר בטווח. פיזורי לוח שנה מרוויחים מההבדלים בדעיכת זמן בין פקיעות קרובות ורחוקות. אסטרטגיות אלו אין להן מקבילה ישירה בחוזים עתידיים. אופציות גם מאפשרות התאמה מדויקת של סיכון-תגמול דרך בחירת מחיר מימוש ובחירת פקיעה.

סוחרים מקצועיים רבים משתמשים בשני המכשירים: חוזים עתידיים לפוזיציות כיווניות עיקריות ואופציות להגנה, ייצור הכנסה, או לביטוי דעות על וולאטיליות.

דעיכת זמן, הנמדדת על ידי תטא, היא ההבדל המשמעותי ביותר בעלות החזקה בין חוזים עתידיים לאופציות. כל יום שעובר, אופציה מאבדת חלק מערכה, גם אם המחיר הבסיסי לא זז. דעיכה זו מואצת ככל שהפקיעה מתקרבת, כאשר 30 הימים האחרונים הם ההרסניים ביותר עבור קוני אופציות. עבור קוני אופציות, הזמן הוא האויב. אתה צריך שהנכס הבסיסי יזוז מספיק, במהירות מספקת, כדי להתגבר על הפרש הצעת המחיר וההפסד היומי בתטא.

עבור מוכרי אופציות, הזמן הוא בעל ברית. כל יום שעובר עם הנכס הבסיסי נשאר בטווח הרווחי שלך שוחק את האופציות שמכרת, ומייצר רווח מתון אך יציב. דינמיקה יסודית זו יוצרת מתח בשוקי האופציות בין קונים המחפשים מהלכים גדולים ומוכרים המרוויחים מיציבות. לחוזים עתידיים אין דעיכת זמן. אם אתה קונה חוזה ES והמחיר לא זז במשך שבוע, הרווח וההפסד שלך הם אפס (מתעלמים מעלויות מימון זעירות).

זה הופך את החוזים העתידיים ליותר מתאימים למסחר שבו תזמון המהלך הצפוי אינו ודאי. אם אתה מאמין שה-S&P יעלה ברבעון הזה אבל לא יודע בדיוק מתי, חוזים עתידיים נותנים לך זמן ללא עונש, בעוד שאופציית רכש תספוג תטא מדי יום בזמן שאתה מחכה.